<h1>ספר החינוך מצוה תקמ"ד</h1>
<h2>דף טז.</h2>
שלא נקח קן צפור האם והאפרוחים או הבצים בכללו אלא שנשלח האם, ועל זה נאמר [דברים כ"ב] לא תקח האם על הבנים. משרשי המצוה וקצת דיניה וכל ענינה כתבתי בעשה ו' שבסדר זה [מצוה תקמ"ה] תראנו משם, ושם דברנו גם כן על הלאו הזה שהוא ניתק לעשה דשלח תשלח את האם. וכבר למדונו זכרונם לברכה במסכת מכות פרק אלו הן הלוקין [ט"ו ע"א] שכל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה קיים עשה שבה פטור לא קיים עשה שבה, ואי אפשר לו לקיימו עוד, חייב מלקות, וכדאיתמר התם דאמר ליה רבי יוחנן לתנא תני קיימו ולא קיימו, וזו היא הגרסא הנכונה, ומן הדעת הזו למדנו שכל זמן שמתה האם או שלחה אדם אחר שחייב, ואף על פי שעכשיו לא בטל הוא העשה בידיו שהרי לא המיתה הוא אלא שמתה מאליה, ואין צריך לומר שאם המיתה הוא בידיו שחייב לכולי עלמא, אבל כל זמן ששלחה קודם שתמות אף על פי שלא שלחה בשעה שלקחה מן הקן לא בטל הלאו ולא העשה מכיון שהתורה נתקו לעשה והרי קיימו, ואף על פי כן אין ראוי לעשות כן, דשמא תמות האם או המשלח קודם שלוח ולא יוכל לתקון, ועוד שהזריזין מקדימין למצות, ודבר בעתו מה טוב.
